הדרך אל החופש ואל האושר מתחילה בראש - בתודעה; בהיפרדות מן המסקנות שאינן משרתות אותנו, וביצירת מסקנות ומחשבות חדשות, שגורמות לנו אושר. כאן מתחיל החופש. היות וממילא הראש שלנו עסוק במחשבות ובהסקת מסקנות על עצמנו ועל העולם ?אולי כדאי שאלה יהיו ממוקדות באושר במקום בסבל.
ומה עם האנשים שאינם מרוצים ומתלוננים על חייהם? גם הם חופשיים לחלוטין, מפני שהם הגיעו למסקנות ולמחשבות שלהם בכוחות עצמם, ותמיד יש להם את האפשרות לצאת לדרך חדשה- התודעה לעולם לא ננעלת.
האימון לחיים הוא למעשה אימון התודעה המשמשת כ"שריר" החשוב בגופנו, משום שדרכה אנו חווים את העולם. שם הכול מתרחש. ואם הכול אכן מתרחש שם, אז מן הראוי לדאוג שהתודעה שלנו תתפתח כל הזמן.
כמה פעמים עולה התחושה של: "לא בחרתי... צריך... אני חייב... אין ברירה..."
האם באמת אנחנו לא בוחרים - צריכים - חייבים - אין לנו ברירה?
למעשה אנו גדלים בעולם, שבו מחליטים עבורנו ומכתיבים לנו מאז היותנו ילדים איך בן אדם "רציני" צריך להתנהג. כך שלמעשה המקומות הטבעיים שלנו, והרצונות האמיתיים שלנו הולכים לאיבוד בתוך מבוך הציפיות האינסופי שמלווה אותנו מכל כיוון: הורים, מורים, מדריכים, חברים, נורמות, פרסומות,סרטים, מחקרים, מסורות, מעמדות, אגו, שיפוטים,פרשנויות, תרבויות, מוסר וכו'.
אל מול המסקנות האינסופיות, שנכנסות לנו לראש במהלך החיים ומטשטשות את הרצונות האמיתיים שלנו, אני מבקש לשאול:
מהי המהות? בשביל מה אנחנו חיים? מה חשוב באמת? מה בעל ערך אמיתי? למען מה אני פועל? על מה אסתכל ומה אעריך רגע לפני מותי?
אפשר לדמות את ההרגשה של חוסר הסיפוק, תסכול, חוסר עניין, שעמום, לבית כלא שאנו יוצרים לעצמנו, כאשר הסורגים הם המסקנות שלנו על החיים והמציאות היא השתקפות מדויקת של המסקנות שיש לנו בראש. ואם כך, אזי החופש מתרחש אך ורק בתודעה ונמצא תמיד איתנו בכל רגע בהישג יד.
לדוגמא: אדם המחזיק במסקנה שבשביל כסף צריך לעבוד קשה, למעשה יחיה את חיי העבודה כקושי ומאמץ. בנוסף, בגלל המסקנה הזו, הוא גם ירגיש כל הזמן ש"אין לו ברירה" מפני שהוא צריך כסף בשביל להתקיים. הוא ירגיש שאין לו חופש, ושהוא כלוא בעולם, שבו צריך להתאמץ כצורך קיומי. ויותר עמוק מכך: נולדתי בשביל להתאמץ. זוהי דוגמא למעגל אינסופי, שניתן להשתחרר ממנו במהירות ובקלות.
הכלי הפשוט לבחון האם אנחנו בחופש, או כלואים בתוך המסקנות של עצמנו, היא התבוננות על המאמץ שאנו משקיעים. אם אנחנו חווים מאמץ מיותר - אזי אנחנו לא במקום של חופש.
הרמה הבאה של החופש והאושר היא חיים מתוך ייעוד. אדם צריך להיות מאושר, חופשי ושלם על מנת שיוכל לתת לעולם את הדבר שהוא מצוין בו - הייעוד שלו ! עליו להיות במצב תודעתי של תחושת חופש כדי להיות פנוי לזהות את הייעוד המבוקש.
למעשה תפישת החופש והאושר מתחילה בדברים שנתפשים כמובנים מאליהם וכקטנים. אנשים שחיים את חייהם ממקום של הכרת תודה, רואים מולם תמיד שפע אינסופי: גג מעל הראש, אוכל במקרר, חברים, משפחה, בריאות, יכולת לבחור, ובכלל היכולת פשוט להיות. מתוך מצב תודעתי זה אדם יכול להתחבר לטבעי שלו ולייעוד שלו, ואז להימצא במצב של תרומה. שם מתרחש החופש הכי גדול, האושר, הסיפוק, ההגשמה, השפע הכלכלי, האהבה. במלים אחרות, גם אדם שנמצא במצוקה כלכלית ובתוך כך מודה לאלוהים או ליקום מעומק הלב על מה שיש לו, במקום להתלונן על מה שהוא מבקש בנוסף - אדם כזה מצליח לפנות את ליבו ואת ראשו ליעוד האמיתי שלו בכל אחד מתחומי החיים . לאדם כזה יש תרומה והשפעה משמעותית יותר על העולם, לעומת אדם, שאינו מפסיק להתלונן ולראות את "חצי הכוס הריקה ".
ומה עם האנשים שאינם מרוצים ומתלוננים על חייהם? גם הם חופשיים לחלוטין, מפני שהם הגיעו למסקנות ולמחשבות שלהם בכוחות עצמם, ותמיד יש להם את האפשרות לצאת לדרך חדשה- התודעה לעולם לא ננעלת.
האימון לחיים הוא למעשה אימון התודעה המשמשת כ"שריר" החשוב בגופנו, משום שדרכה אנו חווים את העולם. שם הכול מתרחש. ואם הכול אכן מתרחש שם, אז מן הראוי לדאוג שהתודעה שלנו תתפתח כל הזמן.
כמה פעמים עולה התחושה של: "לא בחרתי... צריך... אני חייב... אין ברירה..."
האם באמת אנחנו לא בוחרים - צריכים - חייבים - אין לנו ברירה?
למעשה אנו גדלים בעולם, שבו מחליטים עבורנו ומכתיבים לנו מאז היותנו ילדים איך בן אדם "רציני" צריך להתנהג. כך שלמעשה המקומות הטבעיים שלנו, והרצונות האמיתיים שלנו הולכים לאיבוד בתוך מבוך הציפיות האינסופי שמלווה אותנו מכל כיוון: הורים, מורים, מדריכים, חברים, נורמות, פרסומות,סרטים, מחקרים, מסורות, מעמדות, אגו, שיפוטים,פרשנויות, תרבויות, מוסר וכו'.
אל מול המסקנות האינסופיות, שנכנסות לנו לראש במהלך החיים ומטשטשות את הרצונות האמיתיים שלנו, אני מבקש לשאול:
מהי המהות? בשביל מה אנחנו חיים? מה חשוב באמת? מה בעל ערך אמיתי? למען מה אני פועל? על מה אסתכל ומה אעריך רגע לפני מותי?
אפשר לדמות את ההרגשה של חוסר הסיפוק, תסכול, חוסר עניין, שעמום, לבית כלא שאנו יוצרים לעצמנו, כאשר הסורגים הם המסקנות שלנו על החיים והמציאות היא השתקפות מדויקת של המסקנות שיש לנו בראש. ואם כך, אזי החופש מתרחש אך ורק בתודעה ונמצא תמיד איתנו בכל רגע בהישג יד.
לדוגמא: אדם המחזיק במסקנה שבשביל כסף צריך לעבוד קשה, למעשה יחיה את חיי העבודה כקושי ומאמץ. בנוסף, בגלל המסקנה הזו, הוא גם ירגיש כל הזמן ש"אין לו ברירה" מפני שהוא צריך כסף בשביל להתקיים. הוא ירגיש שאין לו חופש, ושהוא כלוא בעולם, שבו צריך להתאמץ כצורך קיומי. ויותר עמוק מכך: נולדתי בשביל להתאמץ. זוהי דוגמא למעגל אינסופי, שניתן להשתחרר ממנו במהירות ובקלות.
הכלי הפשוט לבחון האם אנחנו בחופש, או כלואים בתוך המסקנות של עצמנו, היא התבוננות על המאמץ שאנו משקיעים. אם אנחנו חווים מאמץ מיותר - אזי אנחנו לא במקום של חופש.
הרמה הבאה של החופש והאושר היא חיים מתוך ייעוד. אדם צריך להיות מאושר, חופשי ושלם על מנת שיוכל לתת לעולם את הדבר שהוא מצוין בו - הייעוד שלו ! עליו להיות במצב תודעתי של תחושת חופש כדי להיות פנוי לזהות את הייעוד המבוקש.
למעשה תפישת החופש והאושר מתחילה בדברים שנתפשים כמובנים מאליהם וכקטנים. אנשים שחיים את חייהם ממקום של הכרת תודה, רואים מולם תמיד שפע אינסופי: גג מעל הראש, אוכל במקרר, חברים, משפחה, בריאות, יכולת לבחור, ובכלל היכולת פשוט להיות. מתוך מצב תודעתי זה אדם יכול להתחבר לטבעי שלו ולייעוד שלו, ואז להימצא במצב של תרומה. שם מתרחש החופש הכי גדול, האושר, הסיפוק, ההגשמה, השפע הכלכלי, האהבה. במלים אחרות, גם אדם שנמצא במצוקה כלכלית ובתוך כך מודה לאלוהים או ליקום מעומק הלב על מה שיש לו, במקום להתלונן על מה שהוא מבקש בנוסף - אדם כזה מצליח לפנות את ליבו ואת ראשו ליעוד האמיתי שלו בכל אחד מתחומי החיים . לאדם כזה יש תרומה והשפעה משמעותית יותר על העולם, לעומת אדם, שאינו מפסיק להתלונן ולראות את "חצי הכוס הריקה ".
מאמן אישי לחיים בוגר שני בתי ספר לאימון, מאמן בחברת "דרך השפע" בשיטת אימון תודעתי על פי קוד הקיום
www.shefa.be
www.shefa.be
